טיול לירדן תרבות מחוות ושפת גוף
יש מגוון שלם של מחוות המשמשות בתרבות הערבית אשר יהיו חדשות עבורך או שיש בהן משמעויות שונות מאותה מחווה במדינת מולדתך. במקום להנהן,
כן מצוין על ידי נטיית הראש קדימה וסגירת עיניים. לא מרימים את הגבות ומטים את הראש למעלה ולגב, מלווים לרוב ברעש "tsk" קטן (מה שלא מצביע על חוסר סבלנות או מורת רוח). ניעור ראש מצד לצד פירושו שאני לא מבין. מחווה שימושית מאוד, שניתן להשתמש בה מאה פעם ביום בכל מיני סיטואציות, מעניקה את יד ימין על ליבך:
זה מעיד על כנות או כנות, ויכולים לרכך "לא תודה" למוכר ברחוב או "סליחה" לקבצן, או לחזק "תודה רבה" למישהו שעזר לך.
יד אחת מושיטה עם כף היד הפוכה וכל חמש קצות האצבעות לחוצות פירושן לחכות. ציר יד צדי לצד אחד של יד אחת בגובה החזה, כף היד כלפי מעלה כשהאצבעות מפותלות, פירושו מה אתה רוצה ? אם מישהו מושיט אליך את כף ידו השטוחה ומושך קו על קו זה באצבע היד השנייה, הוא מבקש ממך כל מסמך שנראה רלוונטי באותה עת – בדרך כלל דרכון. אתה יכול לעשות את אותה תנועה כדי לבקש את החשבון (צ'ק) במסעדה.
הצבעה על מישהו או משהו ישירות עם האצבע המורה, כמו שאתה יכול לעשות בבית, בירדן מטילה את עין הרע;
במקום זאת עליכם להחוות בצורה מדויקת בשתי אצבעות, או פשוט לנפנף את כל כף היד בכיוון אליו אתם מתכוונים.
התייצבות עם כף היד כלפי מעלה יש קונוטציות מיניות מגוחכות וגלויות; במקום זאת עליכם לקרוץ עם כף היד הפונה לאדמה וכל ארבע האצבעות יחד ליצור תנועות סוחפות מטאטא כלפי עצמכם.
בכל התרבויות הערביות, הידיעה להציג את סוליות כפות הרגליים או הנעליים שלך למישהו זו עלבון ישיר. לזרים יש קצת מרחב לטעות,
אך עליכם להיות מודעים לכך כשאתם חוצים את הרגליים בזמן הישיבה: חציית קרסול על ברך פירושה שהסוליה שלכם מופיעה בפני האדם שיושב לידכם.
ההעתקה של הסגנון הירדני של ישיבה על כיסא – תמיד עם שתי הרגליים על הרצפה – היא הכי בטוחה.
ישיבה על הרצפה דורשת מעט תחושת רגליים כדי להבטיח שאיש לא יהיה בקו האש שלכם. הרמת הרגליים על כסאות או שולחנות אינה נעשית.
לא-לא מרכזי נוסף הוא לקטוף את השיניים באצבעותיך; מרבית הסועדים והמסעדות מציעים קיסמים, שיש להשתמש בהם באופן מופרך מאחורי כף היד.
מוזיקה
מוסיקה חשובה בחיים הירדניים. המוסיקה הערבית המסורתית מבוססת על סולם של חמש טונים,
בשונה ממערכת השבעה הטונית המערבית שלנו. המקצבים מורחבים. שירים מספרים לרוב סיפורי משפחה,
כבוד, אהבה ומוות. רוב הנגנים מלווים זמר ולא מנגנים בעצמם, ואלתור נפוץ. כמה כלי נגינה בערבית כוללים את העוד (בדומה לאוטה), את mizmarmujwiz או nay (שני סוגי החליל), את הרבאבה (סוג של כינור במיתר אחד), ואת הגרבה (כמו שקיות שקיות). תופים קטנים שמשוחקים על הברכיים משמשים לשמירה על הקצב.
עבודות יד
עבודות יד מסורתיות בירדן הועברו במשך דורות רבים, מתקופה בה כל הירדנים ענו על צרכיהם הביתיים על ידי אריגת שטיחים משלהם והכנת כלי כלי חרס משלהם. שושן תרבותי מרשים של תמונות ערביות ואסלאמיות בא לידי ביטוי במלאכות הירדניות הכוללות זכוכית יפהפיה בעבודת יד, כלי חרס שימושיים, אריגת סלים מיומנים ושטיחים, ורקמה מעולה. מלאכות המיוצרות בקנה מידה קטן יותר כוללות בקבוקי חול מעוטרים אומנותיים, פסלים מסותרים היטב ותכשיטים מכסף מעוצבים באופן ייחוד
